חזרה למדור ספרות

י"ד שאלות ותשובות מבית דין צנעא – שאסף הרב סאלם בן אברהם עזירי מעיר מנאכ'ה (באדיבות הסמינר התיולוגי היהודי של אמריקה)[1]

 

(שאלה א')

 

וזה העתק שאלות שנשאלו מאתנו לשני הרבנים הגדולים הישיש מ"ו יחיא ן' סלי' אלקאפח נע"ג[2] ומ"ו יחיא ן' סאלם אלאביץ' נע"ג וזכותם תעמוד לנו ולכל ישראל יע"א.[3] ותשובתם כל אחת בצרה.

שאלה.  אם יכול שמש בהכנ"ס[4] לתקן הפתילות והעששיות של בהכנ"ס ביו"ט א' בבקר כדי להדליקן ביו"ט א' בין הערבים בעוד היום אחר המנחה או דלמא הו"ל מכין מיו"ט לחבירו. עב' הק'[5] והצ' סאלם ן' אבר' אלעזירי הי"ו.

 

תשובה. נראה דדין זה דומה להדחת כלים בצבת לצורך ביום דשרי להדיחן בבקר כדי לאכול בהם במנחה כדאיתא בש"ע א"ח סי' שכ"ג ס"ו. ואע"ג שעיקר ההדלקה היא לצורך הלילה כיון כיון דאיכא כבוד לבהכ"נ להדליק הנרות מבע"י[6] לרומם את בית אלהינו מקדש מעט הו"ל צורך היום ושרי שהדלקת הנרות בבהכ"נ הוי כבוד והדור כדאיתא בש"ע סי' תר"י ס"ג וד' ובסי' רצ"ח ס' י"א וסי' קנ"א ס"ט. ומה לי לתקנן במנחה ולהדליקן באותה שעה או לתקנן בשחרית ולהדליקן במנחה הכל אחד וצורך היום מקרי דומיא דהדחת כלים כדלעיל. ואין להאריך דש"ו[7] הצ' יחיא ן' סלי' אלקאפח ה"ו.[8]

 

*   *   *   *   *   *   *

(שאלה ב')

 

יורנו רבינו אותם בני עמינו ההולכים מעיר לעיר אם כשיגיעו לאיזה עיר או מדינה שיש שם בתי כנסיות או עשרה בני אדם וילינו שם וינוחו יום או יומים אם יכולים לברך בברכת הגומל ואם יש לחוש לספק ברכה או לא. כיון שאינה מחוז חפצם ותשובתך הרמתה מהרה תצמח. עב' הק' והצ' סאלם ן' אבר' אלעזירי הי"ו.

 

תשובה. יקבל ידידנו היקר תשובתו ויהי ה' בעזרו. כיון שעדיין לא הגיע למחוז חפצו אעפ"י שמתעכב בדרך באיזה עיר יום או יומים לא יברך עד הגיעו למחוז חפצו ואין להאריך כי אם בשלומך שיגדיל ויאדיר כנה"ר וכנפ"ש דש"ו. הצ' יחיא ן' סלי' אלקאפח יצ"ו.[9]

 

*   *   *   *   *   *   *

(שאלה ג')

 

שאלה. אל רבותינו ב"ד דק"ק[10] צנעא יע"א[11] במחט שנקב בית הכוסות ודחק ונקב הטרפש עד שהגיע לבשר הלב ולא הגיע לחללו וכבר נדבקו בית הכוסות והטרפש אל הלב דבוק גדול עתה יורונו רבו' אי מהני סתימת בשר הלב לנקיבת בית הכוסות כיון שנכנס המחט דרך הטרפש או לא. ותשובתכם הרמתה מהרה תצמח והראונו מקום הדין והב"ה[12] יורינו האמת. יום ג' ב' אייר ברל"ב ס'[13] קדושים תהיו לאלהיכם וכו' דש"ו עבד' הצ' סאלם ן' אבר' אלעזירי הי"ו.

 

תשובה. כיון ששני עורות בה"כ נקובים זה כנגד זה וניקב הבשר האדום שבטרפש כנגדו שהיה ראוי לסתום נקב בה"כ ה"ז טרפה אפי' לד' הר' ז"א שמכשיר בנסתם נקב בה"כ בו. כ"ש בלבן שבטרפש שאינו סותם אפי' הוא שלם. אין מועיל סתימתו כיון שהוא קשה כמ"ש הרמב"ם ז"ל ועיין בתשו' מהרי"ץ יום ל' למ'ס' בנ"י ברל"ב.

 הצעיר יחיא ן' סלי' אלקאפח יצ"ו.

 הצעיר יחיא ן' סאלם אביץ' יצ"ו.

 

וזו תשובת מ"ו יחיא יצחאק וז"ל:

 כבר באה שאלה זו לפני והיתה התשובה שאם בית הכוסות כשר מצד עצמו כגון שנקב זה שלא כנגד זה אז הבהמה כשרה אבל בשר הלב אינו סותם לבשר בה"כ ודבר זה פשוט אין צריך לפנים ואתם שלום אייר ברל"ב הצ' יחיא ן' מוסי' יצחאק יצ"ו. והטרפש  וקרום הלב אין צריכין סתימה כי אין הנקב פוסל בהם ואף שתמצא ניקב הטרפש וכו' עיין אחרונים ותרוה צמאונך ושלום.

 

*   *   *   *   *   *   *

(שאלה ד')

 

ש"ש[14] למשבירי שלום. בכל יום. מאל נורא ואיום. שומע צעקת אלמנה ויתום. למול הדרת ומעלת כ"ת[15] החכם השלם גאון הדור עמוד הימיני כמהר"ר[16] יחיא ן' סלי' אלקאפח הי"ו אכי"ר[17]. מאחדש"ו[18] נודיע למעכת"ר[19] שכבר שאלתי אותך על מה שנוהגים עם קודש יע"א[20] להחם התבשילין בתנור ביום ש"ק[21] והשיבתני שהוא אסור ועתה חפשתי ומצאתי להר"ר מ"מ[22] בפירושו להרמב"ם ז"ל פ' כ"ב מהל' שבת דין ד' וז"ל וכתב הרשב"א ז"ל שלדברי הכל תבשיל שנתבשל מע"ש[23] ונצטנן מותר לחממו כנגד המדורה אפי' במקום שהיס"ב[24] והוא שלא יתן ע"ג המדורה או ע"ג כירה ואם יש קדרה נתונה על האש מותר לחמם על גבה תבשיל שנתבשל כל צרכו מע"ש שכיון שהקדרה מפסקת הרי זה כמחמם כנגד המדורה ומותר. עכ"ל מבכ"ש לדידן דבתחלה מכסין האש באפר ואח"כ משימין על גביו שברי חרס ואח"כ נותנין עליהן כלים מלאים מים או תבשילין ואז מחממין ע"ג ביום ש"ק התבשיל שקורין לו בערבי מרק ואם לא ימצאו כלים מלאים מים נותנין במקומן כלים ריקנים ומחממים עליהם המרק ביום ש"ק ואחר כתבי כל זה אינה ה' לידי ס' זכור לאברהם ז"ל דף קי"ז אות ש' הל' שבת ערך הטמנה וז"ל על מה שנוהגים העולם להניח ביום ש"ק מאכלים לתוך התנור עיין ברכ"י יצ"ו בסימן רנ"ג סוף אות א' ובאות ב' שהביא משם הרשב"ץ ח"ב סי' ק"ל ומשם אורחות חיים אות ע' דכתבו התר והם אמרו הנח להם לישראל וכו'[25] ועי"ש למהר"ש דוראן שבסוף התשב"ץ סי' ט' ועיין עוד להרב ברכ"י יצ"ו בסי' שי"ט אות ד' ה' מזה יע"ב[26] עכ"ל. מכל זה למדנו דלא בטעות נהגו העולם לחמם התבשילין ביום ש"ק ויש להם על מה שיסמוכו ואין להאריך כי אם בשלומך הטוב ותרוה צמאונינו במהרה בתשובתך הרמתה. המב"ה[27] יאריך ימיך בטוב ושנותיך בנעימים ויזכנו להתראות יחד פנים בפנים תוך ירושלים תובב"א[28] בעגלא ובז"ק[29] אכי"ר. יום ג' ב' חוה"מ[30] דסוכות ברל"ד כ"ד המעתיר ומקווה לחסדי אהיה עבדך חיים ן' יצחאק גיאת הי"ו וכן דעת הכותב דמלחיך עפר רגליהון דחכימיא. עבדא קדם מרי ארעא ושמיא. השותה מימיך עבדך סאלם ן' אבר' אלעזירי הי"ו.

 

תשובה. יקבל ידידנו תשובתם. והשב"ה[31] יאיר עיניכם בתורתו אכי"ר. דבריכם נפלאו בעיני איך העלמתם עין מלחלק בין תנורים שלנו שדברו בהם חכמי משנה ותלמוד לתנורים הנ"ז בדברי האחרונים שאמרו שדינם כדין כירה כמ"ש[32] רמ"א בסי' רנ"ג ומרן בסי' רנ"ד ס"ז. וכן תדמו המדורה שהאש מגולה לאויר והאדר[33] מפזר החום שלה וכשהוא רחוק מן המדורה אפעפ"י שאותו מקום היס"ב.[34] מ"מ[35] דבר הניתן שם אינו מתחמם כ"כ[36]. וכן כשהפסיקה הקדירה מלמעלה מאש המדורה נתמעט החום שם. אבל בתנורים שלנו והן הנ"ז[37] במש'[38] וגמ' מי יוכל להתיר מה שאסרו חז"ל.[39] ואם תעיינו יפה תמצאו שאין מקום להתיר כלל חזרה לתנור שלנו כלל ואפי' בהפסק קדירה אינו מועיל שהרי הוא בתוך התנור והחום שולט שם ומבשל שהרי מניחין בע"ש תבשיל חי ע"ג קדירות וקומקומי חמין והם מתבשלים שם. כי כל אוירה חם הלא תראו שאסרו חז"ל לשהות בין בתוכו בין ע"ג ואפי' לסמוך לו וכו' כמבואר ברמב"ם ומרן הש"ע[40] בסי' רנ"ג ורנ"ד ואין להאריך כי אם בשלום תורתכם שיגדיל ויאדיר כנפשכם הרמה וכנפש מוקירכם הצ' יחיא ן' סלי' אלקאפח יצ"ו.

 

*   *   *   *   *   *   *

(שאלה ה')

 

שאלה. מעיר מנאכה יע"א[41] יורונו רבותינו הב"ד[42] דק"ק[43] צנעא יע"א במה שעושים השוחטים והקצבים שבעירנו בכל עת ובכל זמן כששומעים שיש בהמה חולה מסוכנת נוטה למות באיזה עיר הולכים ולוקחים אותה מהגוים בזול כגון בהמה שהיא שוה כ"ה ריאל לוקחים אותה בד' או ה' ריאל לבד ושוחטים אותה במקומה מרוב כובד חליה ומכניסים אותה לעירנו ומוכרים אותה בשוק בדמי בשר הבריאה. עתה יורונו רבותינו אם חכמינו ע"ה[44] התירו בהמה שממהרין לשחטה דוקא אם היא של ישראל מפני שהתורה חסה על ממונם של ישראל. ואם נאמר אפי' של גוים כמו שביארנו למעלה וכי יעלה על הדעת שהגוי ימכור בהמתו בזול אלא ודאי מפני שנפשו קצה הוא ובני עירו מהבהמה הזאת. בבקשה ובמטו ממעכ"ת[45] רבותינו שתמהרו בתשובתכם הרמה כדי להרוות צמאוננו ואין להאריך וה' שנותיכם יאריך אכי"ר ובכן ואתה שלום. יום ה' ר"ח ניסן ברל"ג לשטרי[46].

 

תשובה. יקבלו הנכבדים תשובתכם. הנה מה שנזכר בשאלה דוקא אם היא של ישראל וכו' זה פשוט כי אין הישראל שוחטה אלא אחר שלקחה והרי היא שלו. ומ"מ מצד הדין אין איסור באכילת בשר המסוכנת כשלא נמצא בה שום ריעותא המטרפת אותה ומי שנזהר מאכילת בשרה הוא מפני שנפשו קצה וכמ"ש לא הוה אכיל מבשר כוס כוס. אך זו רעה חולה מה שמוכרים אותה בדמי בשר הבריאה ואיסור חמור וגזל גמור הוא זה על כן יש להוכיחם על פניהם ובכל יכלתם יעמדו עליהם שלא לסכן את בני ישראל. ושיהיו שוחטים רק בריאות ואם לפעמים יארע להם מסוכנת לא ימכר בשרה אלא ברביע דמים וצריך בכל עת לחפש אחריהם על זה והמב"ה[47] יסייע אתכם על מ"ר[48]. ניסן ברל"ג הצ' יחיא ן' מוסי' יצחאק יצ"ו

 

וזו תשובת מ"ו הישיש נע"ג שייך לפנים, וז"ל:

דבר ברור הוא כי מאמר הנביא יחזקאל ע"ה כמו שפירשו רז"ל שלא אכל מבהמה שממהרין לשחטה הוא מדת חסידות. ומ"מ יש חלאים שבאים בבהמות שהם מזיקים ונדבקים באדם האוכל מבשרם. ולכן צריך האדם להרחיק עצמו מהם פן ידבק בו אותו חולי. ומוטב לו שיטבל פתו במים או קהוה ולא יאכל ממנה. והטבחים שלוקחים אותם בזול ומוכרים בדמי בשר בריאה ודאי גזלנים הם. וראוי להעמיד איש ירא שמים לשום הבשר בכמה ימכרו אלרטל או אלאקה הכל לפי המקח ולפי הזמן והמב"ה[49] יטה שלום ביניכם ויאיר עיניכם בתורתו אכי"ר ס'[50] המקריב אותו וכו' לו פגול יהיה. ניסן ברל"ג הצ' יחיא בן סלי' אלקאפח יצ"ו.

 

והנני יוסיף לבאר ד'[51] הרב ש"צ. כתב השואל ומוכרים אותה בדמי בריאה. כיון דמטעה ללוקח בבשר חולה במר (?) בשר בריאה והלוקח אין לו הבחנה. ודאי גזל הוא. ואם עושין כן בע"ש[52] ויו"ט[53] ובמקום עסק מצוה ואין ממציאין בשר יפה ודוחקים את הרבים לקנות מבשרם הרע הו"ל[54] בכלל מבזים את המצות ובכלל המעכב את הרבים מלעשות מצוה. ומוסף על הכל שבהמות כאלה שבאו בשאלה רובם ככולם עלולות לסרכות ודיבוקים ומחטים ומוגלות שנצטרך לסמוך על דעת יחידים המקילים וכמ"ש[55] הראשונים בטעם דב"ז[56] שהוא מפני שאין הגוים אוכלים משחיטת ישראל. והו"ל שעת דוחק והפסד מרובה. ולכן הוצרכו לסמוך על המקילים נגד גדולי הפוסקים. אבל אלו כפי מה שבא בשאלה מביאים עצמם לידי קושי ושעבוד. וגרע טפי ממכוין מלאכתו במועד. דאע"ג[57] דהויא לה השתא דבר האבד קנסינן ליה. ועוד דאע"ג דכתבו הפוסקים דאין איסור בדבר אלא שהפורש מבשר כזה ה"ז[58] משובח. מ"מ[59] המחזר אחר בהמות כאלה ורודף אחריהם ואינו חש כלל לד' יחזקאל וגדולי החכמים ע"ה ה"ז[60] מגונה. זה מה שנראה לי להציע ד' הרב מו"ר[61] שיחיה בן סלי' שצ"ו[62]  ושאר הענין הלא הוא מבואר בדבריו. ויכולים בני המדינה לתקן דברים שיש להם שורש בתורה או בחכמה או בטוב הנהגת המדינה ובלבד שתהא מגמת פניהם מאמר התנא וכל מעשיך יהיו לש"ש[63] ואז הכל יבא על נכון כ"ד[64] הצעיר יחיא ן' סאלם אביץ' יצ"ו

 

*   *   *   *   *   *   *

(שאלה ו')

 

שאלה. יורונו רבותינו ב"ד דק"ק צנעא יע"א בענין עור של הקדש אם יש התר לבטולו או לא. כי יש הרבה מבני עירנו[65] רוצים לבטלו ולא נשאר לנו עתה יכולת להעמידו ותשובתכם הרמתה מהרה תצמח. ואתם שלם ס'[66] זאת חקת התורה. עבדכם סאלם ן' אבר' אלעזירי הי"ו. ס"ט

 

תשובה. כיון שקבלו עליהם הקהל דבר זה ונהגו כמה שנים כפי מה שידענו ודבר חשוב הוא לפני השי"ת[67] ומצוה רבה אסור להם מצד הדין לבטלו ושכרם כמ"ה ואין לי פנאי להאריך בגודל הענין ומעלתו שני אב י"ל ברנ"ו[68] הצ' יחיא ן' מוסי' יצחאק יצ"ו

 

שפתים ישק משיב דברים נכוחים כמ"ש[69] הרמב"ם ז"ל בפ"ט מהל' מתנות עניים מעולם לא ראינו ולא שמענו קהל מישראל שאין להם קופה של צדקה. וכ"כ מרן הש"ע י"ד סי' רנ"ו ס"א. וכיון שנהגו בתקנה זו להיות דמי העורות נופלים לקופה של צדקה בודאי שלא יוכלו לבטל מנהג זה ולהיות יוצאים מכלל קהלות ישראל בלי קופה של צדקה ואין כאן מקום להאריך ס'[70] ובדבר הזה אינכם מאמינים. הצ' הארון ן' סאלם אלכהן יצ"ו. הצ' יחיא בן סלי' אלקאפח יצ"ו.

 

*   *   *   *   *   *   *

(שאלה ז')

 

שאלה. יורני רבי ט'[71] דין זה שכ' ר' הרמב"ם ז"ל פ' ו' מהל' תפלה דין ד' וז"ל אסור לו לאדם שיטעום כלום או שיעשה מלאכה מאחר שיעלה עמוד השחר עד שיתפלל תפ' שחרית. וכן לא ישכים לפתח חבירו לשאול בשלומו קודם שיתפלל תפ' שחרית. ולא יצא לדרך קודם שיתפלל. אבל טועם ועושה מלאכה קודם שיתפלל מוסף וקודם מנחה אבל אינו סועד סועד סמוך למנחה עכ"ל.[72] הוקשה לי על מה שכ' רבי' המחבר זצ"ל[73] דמותר דמותר לטעום קודם מוסף וקודם מנחה וסיים דבריו וכתב דאינו סועד סמוך למנחה וצריך אני עתה לידע אי דשבקיה למוסף והתיר לסעוד קודם מוסף והאסיר לסעוד דוקא סמוך למנחה או לא. זה קשה דמה ליה לכתוב מותר לטעום קודם מוסף וקודם מנחה. והוה ליה למתני הכי מותר לסעוד קודם מוסף. וכן מותר לטעום קודם מנחה. אבל אסור לסעוד קודם מנחה. על זה הוצרכתי לשאול. עכ"ל השאלה. אני השואל עבדא קדם מרי שמיא סאלם ן' אבר' אלעזירי יצ"ו.

 

תשובה. שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול. מה נמלצו לחכי אמרתך מדבש לפי.[74] דמה ששאלת על ענין אכילה קודם מנחה וקודם מוסף זה מוכרח עלינו ג"כ[75] לידע הספק הזה שאני ג"כ אין בינת אדם לי וגם אין בי כח להשיב אבל עתה הוצרכתי להשיב כפי קוצר דעתי הנקלה. ואבא היום על העין. ואומר ולא אירא אלא מאל נורא והדבר אשר ידבר אלהים בפי אותו אדבר ר"ל[76] במה שהורני ה' אלהי לבד. דע שזה שכתב רבי' המחבר זת"ל[77] בספר היד החזקה בזה הדין וז"ל[78] אבל טועם ועושה מלאכה קודם שיתפלל תפ' המוספין וקודם מנחה אפשר שרצונו לומר זה שאמר שיטעום ויעשה מלאכה קודם מנחה ומוסף דהיינו שלא יעלה על דעתך ותסבור שהוא אסור לעשות מלאכה ויטעום קודם המוספין וקודם מנחה כמו בשחר שאמר שהוא אסור לטעום כלום ולעשות מלאכה מאחר שיעלה עמוד השחר עד שיתפלל תפ' שחרית לפיכך הודיעך שקודם מוסף ומנחה מותר בעשיית מלאכה וטעימה דבשחרית החמירו בו יותר כדי להשכים בבקר עת קומו ממטתו תחלה לפנות מחשבתו לעבודת יוצרו. ונראה לענ"ד[79] החלושה והשפלה דקודם מנחה ומוסף דהיינו משהתחיל הזמן ונמשך ג"כ[80] ועדיין אינו סמוך למנחה ר"ל[81] סמיכות ודאי שבאי זו תפלה שתהיה בין מוסף בין מנחה שהוא מותר לסעוד בתוך הזמן המשוך דהיינו דאינו סמוך לתפלה ממש. ואם הוא סמוך לתפלה נמי אסיר למלאכה ולסעודה דבאותו זמן מקרי ביה ואותי השלכת אחרי גווך[82] ולפיכך כתב הרמב"ם ז"ל וז"ל[83] אבל אינו סועד סמוך למנחה דוקא בדיוקא נקטה. כיצד הרי שנתקבצו הציבור לתפלת מנחה בין בתחלת הזמן בין באמצע הזמן בין בסוף הזמן אותו רגע או אותו עת הסמוך ממש אסור לסעוד ואסור במלאכה מ"מ[84]. וכן אם הוא יחידי וגמר בלבו להתפלל והביאו לפניו סעודה אותו העת אסור לו לסעוד דהוי לדידיה נמי סמוך אקרי. אבל נראה דהוא יכול לטעום טעימה קלה דלית בה טרדא כלל לתפלה. וכן בערבית נמי אם הגיע הזמן לק"ש[85] ולתפלה דלילה. שאין רשאי לסעוד ולעשות מלאכה עד שיקרא ק"ש ותפלה משום דואותי השלכת וכו'. ואיהו נמי סמוך לתפלה מ"מ. ואת"ל[86] דכיון דהגיע הזמן מ"מ הוה לדידיה סמוך זה פשוט שהוא משום דזריזים למצוה מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה. אבל לענין דינא דהואיל ועדין הזמן ארוך כ"כ כגון זמן תפלת מנחה גדולה שזמנה משש שעות וּמַחצָה עד תשע שעות ומחצה, דהוא רשאי להתפלל מתחלת הזמן עד סופו דעדין הזמן גדול לתפלה. ואם גמר בלבו היחיד להתפלל מיד, דהיינו עת כניסת הזמן לגדולה משש ומחצה הוי ליה סמוך, ואסור לסעוד עד שיתפלל. וכן אם איחר אותה עד לתשע שעות ומחצה ולא התפלל אלא באותו הזמן, הויא ליה אותו עת הסמוכה אסירא במלאכה ובסעודה ממ"נ[87], וה"ה[88] במנחה קטנה. וה"ה בתפלת ערבית, דאם לא נתפלל אלא עד סוף הזמן דיכול קודם לכן לסעוד ולעשות מלאכתו. ואותו עת שהכין לבו בו לתפלה ר"ל הסמוך אסור כנז' לעיל בין שהיה בתחלת הזמן שהוא לכתחלה בין באמצע הזמן בין בסוף הזמן שהם בדיעבד. וכל זה כדי שתהיה יראת חטאינו קודמת לחכמתנו ולבטל רצוננו מפני רצונו ית'[89] ועוד דמצוה לשמוע לדברי חז"ל[90]. ר"ל להתפלל קודם והדר ועושה צרכיו הני מלי כשהוא סמוך. אבל אם יש שהות גדול לתפלה ואין העת נחוצה לעצור הזמן אזי ודאי מותר לסעוד ולעשות מלאכתו. בד"א[91] בשאר תפלות. אבל בתפלת השחר לדעת ר' הרמב"ם אסורה בטעימה ועשיית מלאכה משיעלה עמוד השחר עד שיתפלל תפלת שחרית. וכן אם היה המנהג באי זה מדינה להתפלל תוך הזמן בין תוך זמן הגדולה או הקטנה. לגדולה כיצד. כגון אם הם רוצים להתפלל בשעה שמינית שהיא אמצע הזמן. אמינא דאותו רגע הסמוך הויא להו אסירא בעשיית מלאכה וסעודה. ואם ירצו ג"כ לאחר הזמן עד תשע ומחצה הרי הם המקיימים מנחה גדולה מ"מ. ולמה יאסרו קודם לכן כל היום כולו מלסעוד וכה"ג[92] ג"כ במלאכה וה"ה ביחיד דמשפט אחד לכל לגדולה ולקטנה ולצבור וליחיד, ולמוסף ולמנחה. דין אחד לכולם. ומה שהוקשה לך ידידי דמה ליה לכתוב מותר לטעום וכו' והוה ליה למתני הכין מותר לסעוד קודם מוסף. וכן מותר לטעום קודם מנחה. אבל אסור לסעוד קודם מנחה. תדע לך שהרב הנז' זת"ל[93] ולכל ישראל אחינו שהוא מִלָּא אחרי ה' ורוח אחרת היתה עמו וברוח הקדש אמרו לא מדעת עצמו וא"א[94] לעשות לך פסק או חיבור לפי דעתך שעשה הכל בחכמה מופלאה מאת ה' לכל לגדול ולקטן ומשפט אחד לנו ולגר הגר ואסור לנו לחלוק עליו דהחולק עליו כחולק על השכינה וזה שאמרו רז"ל[95] לא תאכלו על הדם דהיינו קודם תפלת שחרית וסמוך לשאר התפלות דהיינו אל תאכלו קודם שתתפללו על דמכם אבל יותר על זה אין בי כח להשיב ואיני כדאי לא לאסור ולא להתיר ועיין עוד ברמב"ם בדין הסמוך לזה ששאלת ותדייק בדבריו ותמצא שכתב שאסור ליכנס לבורסקי סמוך למנחה וכולן שאמר סמוך הוא סמוך ודאי דהיינו שכזה הענין דאין שהות. הא אם יש שהות ודאי דמותר ליכנס לבורסקי ויעשה מלאכתו ויצא ויתפלל הואיל ועדין הזמן ארוך דהא שאסרו סמוך משום דמטריד קודם תפלה והשעה דחוקה ולא תקשי לך מהא דדברי הכ"מ[96]. ולבך תשית לדעתי ומה שכ' רבי' המחבר ז"ל אבל טועם ועושה מלאכה קודם שיתפלל מוסף וקודם מנחה. אודיעך אחי שזו מלת קודם היינו ביש שהות ולפיכך התיר המלאכה עצמה. ומשמע דאם הוא סמוך למנחה הוא אסור בעשיית מלאכה. וכיון דהתיר בעשיית מלאכה דקודם לכן, ג"כ הסעודה מותרת דלא גרעה ממלאכה ומטעם שאינו סמוך לתפלה כדמוכח לעיל ועיין יפה ואפשר תדינני לזכות והדן לזכות מן השמים ידינונו לזכות. ויש קצת חולקים ומורים הפך ובזה לא נחה דעתי עמו והרוצה לחלוק יחלוק, יטול קולמוסו בידו וידחוק. ובלבד שתהיה יראת חטאו קודמת לחכמתו. ועוד אודיעך מלין דאם הוא עייף ועדין יש שהות גדול בזמן ואינו סמוך למנחה למה עלינו לאסור עליו כ"כ[97] ונמצא לא התפלל ולא סעד לבו אלא נשאר יושב בתענית מבלתי אוסר והן הן חילוף הדיעות והסברות לבד בזה וכיוצא. וזה מה שנרא' לדעתי החסירה הבלתי שלימה ומכל זה יצא לנו שמה שהתיר מ"ו[98] יחיא אלבדיחי ז"ל בענף חיים במצות אבר' אלנדאף הי"ו[99] אפשר שהרבנים הנזכרים התירו אכילת מעשה קדירה הנקרא בערבי (כבאנה) בשבת מזה הטעם שזכרנו לעיל והמפקפק יותר מדאי לא דיו שהפסיד (אלכ'באנה) אלא שסבר שגדלה מעלתו בתורה יותר מהם ושלם וה' יורנו מתורתו נפלאות ויצלנו משגיאות ויאיר עינינו במאור תורתו לשמה אכי"ר[100] והדין דין אמת והכל מתוקן לסעודה הצ' סאלם ן' יצחאק ג'יאת הי"ו.

 

וזו תשובת השואל וחבירו הי"ו וז"ל:

אמר חיים. אמרתי אני בלבי שיפה כיון החבר ידי"ן[101] במה ששאל והיא קושיא ודאית. אבל אחר שעיינתי בתשובת אדוני אחי המשיב אמרתי אחר בקשת המחילה ונטילת רשות ממעכ"ת[102] לעד"ן[103] שדבריו סותרים זה את זה ולא נחה דעתי וגם דעת השואל בזה גם מה שכ' הר' דגול מרבבה בסי' רפ"ו. אחר בקשת המחילה ונטילת רשות ממעכ"ת דבריו תמוהים ודחוקים ביותר ואפשר שאינו לשונו והוא לשון המדפיס לכן אמרתי להחבר השואל שיטול קולמוסו בידו אולי נמצא לנו מקום לפרש דברי ר' הרמב"ם ז"ל אם יעזרינו הי"ת[104] ומעתה נתחילה ונדברה אולי יישרו בעיני אלהים ורבותינו. בתחלה הוקשה לנו על מה שכ' בתשובה. בתחלת דבריו כתב שודיענו ר' הרמב"ם שקודם מוסף וקודם מנחה מותר בעשיית מלאכה וטעימה ובאמצע דבריו כתב שמותר לסעוד במשך הזמן וכו' ותמהנו עליו איך מלאו לבו לכתוב שמותר לסעוד והלא ר' הרמב"ם גופיה ז"ל כ' בדין ה' וז"ל כיון שהגיע זמן מנחה לא ישב וכו' ולא לאכול אפי' אכילת עראי. ובדין ד' לא התיר אלא טעימה לבד. ועוד מה שכ' בתשו' דפי' סמוך היינו סמוך לתפלה ממש לא סמוך לזמן והיינו דוקא אם גמר בלבו היחיד להתפלל או אם נתקבצו הצבור להתפלל אזי הוא הנקרא סמוך והוא שאסור לסעוד ולעשות מלאכה אבל קודם לכן מותר לסעוד ולעשות מלאכה זה הפי' הוא נגד כמה פוסקים. ועוד קשה אם לא גמר בלבו היחיד להתפלל ולא נתקבצו הצבור להתפלל אפי' כל היום כולו דהולכים וסועדים ועושים מה שירצו כל היום כולו ואימתי שירצו יתפללו ואם לא ירצו להתפלל לא יתפללו זה תימה גדול ואיך יעלה על הדעת זה הפי' ודיוק כזה לא ירצה בו אפי' ר' הרמב"ם ז"ל ולקמן ית'[105] בס"ד[106] איזהו הנקרא סמוך ואיזהו הנקרא קודם ואיזו מלאכה שהתיר ר' הרמב"ם בדין ד'. ועוד מה שכ' דאסור לחלוק על ר' הרמב"ם חיפשתי בכל הספרים אשר לפני ולא מצאתי זה האיסור ומי הצריכו לזה ומי הוא החולק. אמנם אין לי פנאי להאריך ביתר הדברים ללא צורך. ולא שאלתי אלא להתפרש דברי ר' הרמב"ם על בוריין. ומה שכ' דהמפקפק יותר מדאי לא דיו שהפסיד (אלכ'באנה) אלא שסבר שגדלה מעלתו בתורה יותר מהם. ח"ו[107] שאנחנו סוברים לזה ולא נחיתנא לזה. ואינו אלא מי שמתיר הסעודה קודם מוסף וקודם מנחה ומציין ההתר לדעת הרמב"ם ואינו לא דיו שעבר על ד' הרמב"ם אלא שסבר שגדלה מעלתו בתורה יותר מכל הפוס'. אבל הרב ענ"ח[108] וסיעתו לא רצו לכתוב ההתר בשם הרמב"ם וכמו שהוא מפורש שם. ואעפ"י שיש מקום לחלוק עליהם השתא לא נחיתנא לזה ולכיתפרש לשון הרמב"ם נפנה על ימין או על שמאל ע"פ[109].

ומעתה נתחיל לפרש הכל לפי קוצר דעתינו תדע שזה מלת קודם שכ' ר' הרמב"ם ז"ל פ'[110] ו' דין ד' הוא מיד בהתחלת הזמן דאי לא תימא הכי הרי זמן תפלת מוסף חל מיד לאחר תפלת שחרית וכן הוא ברמב"ם ז"ל פ"ג דין ה' וז"ל זמן תפלת המוספין אחר תפלת השחר. מצינו דליכא הפסק להתר סעודה כלל. וכן גבי מנחה איך יעלה על הדעת שהרמב"ם ז"ל יאסור הסעודה מאחר תפ' שח' עד שיתפללו תפ' מנחה אלא ודאי כדאמרן שזה מלת קודם הוא מיד בתחלת הזמן והמלאכה הזה שהתיר ר' הרמב"ם בדין ד' היא מלאכה שאינה קבע כלומר שאין בה טרדא. וכמו שפ'[111] האחרונים טו"ר ולבוש ומ"א[112] והשת"ז[113] ועוד אי אפשר לר' הרמב"ם שיהיו דבריו סותרים זה א"ז[114], דהא כ' בסמוך דין ה' וז"ל כיון שהגיע זמן מנחה לא ישב וכו' דאלו וכיוצא בהן הן מלאכות קבע ומלת סמוך הוא חצי שעה קודם להתחלת הזמן כמו שכ' הפוס' האחרונים רש"י ורע"ו[115] ותו' י"ט[116] ותוס' חדשים טור וב"י בש'[117] ר"ן[118] ולבוש ומ"א וט"ז ובה"ט וע"ז ומחה"ש והשת"ז[119] וע"ח[120] ולענין זה השיעור לא פליגי בה בין אותם הסוברים האיסור דוקא סמוך למנ"ג[121] בין אותם הסוברים דוקא למנ"ק[122] כולם שוים בפי' זה ולא תקשי לך מהא דכ' ר' הרמב"ם דין ה' כיון שהגיע זמן מנחה וכו' דהוא משוה דין סמוך לדין הזמן עצמו שהרי כ' בסוף דין זה ולא יכנס לבורסקי סמוך למנ'[123] וכו' ובדין ז' כ' שלא גזרו אלא סמוך למנחה. וכמו שתירץ הכ"מ[124] ז"ל ומזה תבין ותראה שיפה כיון ר' הרמב"ם ולא כת' אבל אינו סועד סמוך למנחה וסמוך למוסף והטעם מפני שאין הפסק בין תפ' מוסף לתפ' שחרית ולא שייך למכתב ביה סמוך כיון דזמנו חל מיד לאחר תפ' שחרית וכמו שכתבנו לעיל ודמי לזמן אחד כלומ' זה אחר זה והרמב"ם ז"ל סמך על מאי דסליק מניה מותר לטעום קודם מוסף וקודם מנחה טעימה הוא שהתיר אבל סעודה אפי' סעודת עראי אסור וליכא למימר דשבקיה למוסף כלל ובזה נתיישב לשון ר' הרמב"ם ז"ל וכל זה שכתבנו לפי קוצר דעתינו ושכלינו ואין לסמוך על דברינו זה כלל אלא אם יסכימו הרבנים הגדולים מורינו ורבינו שיחיה ן'[125] סלי'[126] אלקאפח יצ"ו[127] ומ"ו[128] שיחיה ן'[129] סאלם אלאביץ' יצ"ו. הצ'[130] שלום ן' אבר' אלעזירי הי"ו. הצ' חיים ן' יצחאק גיאת הי"ו.

 

וזה העתק תשובת הרב המשיב שנית אחר תשובת השואל:

אעפ"י שכבר גליתי לך את כל דעתי בזה ובארתי שיש חולקים בדבר כמו שהוא מובן אצל החוקרים חכמי האמת והצדק מבני תורתינו הקדושה כפי חקירות הדת והענין וכפי השתנות הזמנים ועתים וכפי מה שנתפזרנו בנפוצות. הנה באתי עתה להודיעך תוכן הדברים בקיצור. דעו נא רבותי ואחי שהמנהג הפשוט עתה בכל קהילות ערי תימן יע"א[131] להתפלל תפלת מנחה סמוך לשקיעת החמה בנחיצות גדולה עד מאד מרוב תלאות הזמן ונוהגים קודם לכן ר"ל[132] קוד' תפלת מנחה הקטנה הנחוצה לאכול ולשתות מאחר תפ' שחרית עד שתחשך ר"ל[133] עד זמן מנחה קטנה הנוהגת עתה ועושים מלאכה ואין כל עיר ועיר נוהגת להתפלל תפ' מנחה גדולה כלל בין בזמנה בין שלא בזמנה וכן מנחה קטנה אין מתפללים אותה בעונתה כלל כל אלו בערי תימן וכן ביום ש"ק[134] אחר תפ' שח' יוצאים וסועדים קודם המוספין ובזה וכיוצא אין כל חכם וחכם מרבני התימן יכול למחות מפני כמה סיבות וסיבות הגדולות רבוי המחלוקת והגדלת המריבות ואינו רשאי לנהוג לא כמר ולא כמר עד שיבוא מורה צדק בעז"ה[135] ית' בב"א[136] וראינו לשלוח זאת השאלה ותשובה אל יד ה"ק העליונה אל הרב מרנא ורבנא מ"ו יחיא אלאביץ' הי"ו להכריע כזה או כזה ושלום רב יסובבכם כללכם וילדיכם וגם זקני חבורה והכל צפוי והרשות [נתונה][137] ובטוב העולם נדון והכל לפי רוב המעשה וכו' וה' בה"ו[138]

יצילנו משגיאות ויורנו מתורתו נפלאות ויאיר עינינו במאו' תורתו. הצ' סאלם ן' יצחאק גיאת הי"ו.

 

וזה העתק תשובת מ"ו יחיא אלאביץ' נע"ג[139] וזת"ל ולכ"י[140]:

שמועה טובה תדשן עצם. מה טוב ומה נעים חברת בני תורה ברזל בברזל יחד ואיש יחד פני רעיהו[141] יהי כן ה' עמכם וחפץ ה' בידכם יצלח אכי"ר. לענין שאלתא דשאלנא קדמיכון למה שתק רמב"ם ז"ל מלפרש דין אכילה קודם המוספין מרגלית טובה עלתה בידכם בשאלה זו. תן לחכם ויחכם עוד.[142] דעו לכם שרמב"ם ז"ל לא העלה בספרו הגדול אלא דינים ומנהגים שנזכרו במשנה ובתלמוד ובתוספתא וספרא וספרי ובמכילתות. שיש לסמוך עליהם, ודברי גאונים שיש לסמוך עליהם. שכל אלו חייבים בית ישראל לעשות ולנהוג כמו שנתפרש בהם. ואין לשום חכם בעולם כוח לחלוק עליהם כלל זולתי בד' או בה' מקומות בכל החיבור, שכתב יראה לי שהדין כך וכך לטעם הכריחי. ולא עוד לפעמים אף איזה חלוק שנז' בתלמוד לא יעלהו בספרו בין שראה שאפשר לחכם ללמוד אותו חילוק מדין אחר שכבר ביארו. וזה לאהבת הקיצור. כ"ש שלא יביא בספרו חילוקים ושאלות שלא נזכרו בספרים הנז"ל. וכל זה עשה הרב בחכמה מופלאה וטעם גדול יש בדבר. מכלל זה אתה למד שהחילוקים והסברות והחידושים שבדינים שהובאו בדברי האחרונים ומביאים ראיות לדבריהם מדב'[143] התלמוד כשם שיש להוציא אותן החילוקים מדברי התלמ' כך יש להוציאם מרב' רמב"ם ז"ל זולתי אם יש לדקדק מתוך לשונו היפך דקדוקם מלשון הש"ס ואין צ"ל[144] אם לשונו מבואר היפך דבריהם שבזה ודאי חולקים עליו אזי הדרינן לכללים על מי לסמוך כמו שנתבאר בהל' ממרים. אחרי הדברים והאמת האלה קשיא לן פתרון שאלתינו כי מאחר שלא נתבאר בתלמוד איסור אכילה קודם אלא התר טעימה. לפיכך לא העלה אלא התר טעימה. וכשם שדקדקו מדברי הש"ס דמדלא התירו אלא טעימה ש"מ[145] אכילה אסורה וכמו שהביא הש"ע[146] בשם הטור כך הוא הדקדוק בעצמו מלשון רמב"ם ז"ל. לא כן הרב ב"ח[147] התיר אפי' אכילה קודם מוסף בדרך אחר יע"ש[148]. ולענין מלת סמוך וקודם פירוש אחד להם מלשון הרב ז"ל שכ' כיון שהגיע וכו' היפך מה שפירשו האחרונים דהוי חצי שעה קודם. וזה דהאחרונים למדו סמוך דכאן מסמוך למנחה דעפ"ס[149]. ורבינו ז"ל רוח אחרת אתו דסמך למנחה דע"פ[150] פי' סמוך לזמן תפלת המנחה. וכיון דזמן תפ' המנחה דע"פ משש שעות ומחצה זמן שהוא סמוך לזמנה הוי חצי שעה קודם אבל סמוך למנחה דכאן פי' סמוך לתפ' המנחה וכיון דהגיע זמנה אז כל פורתא ופורתא סמוך לתפלה מקרי ויש ראיות לזה מלשון הש"ס במה שתפסו לשון קודם חלוף סמוך ולא שייך לומ' אסור לעשות דבר קודם תפלה אלא אם אפשר להתפלל באותו זמן אלא שמקדים לה דבר אחר ולכך דברים שאסור לעשותן קודם תפ' שחרית אין אסור אלא משיעלה עמוד השחר דהוי התחלת זמן תפ' שחרית.

עינך שבע לחם. ולפי שגזרת חכמים ז"ל קיימת באותן הזמנים במה שאסרו לעשות קודם תפלת המנחה לפיכך היו מתפללים מבעוד יום גדול. צא ולמד ממנחת יו"כ[151] שאין נושאין כפיהם דמיחלפא במנחה של כל יום. משא"כ[152] שאר תעניות שאין בהם נעילה לא היו מתפללין מנחה אלא סמוך לשקיעה. כיון דסעודה ליתא.

כיון דלא הפסיקו מלאכתם בסעודה. ויצאנו מתוך הלכה ברורה. ולענין מנהג העולם נסמכו ע"ד[153] האחרונים שאמרו כיון שיש זמן קבוע לצבור לא אתי למפשע ולכך מותר לאכול סעודה קטנה סמוך למנחה קטנה. ועוד יש להביא טעם אחר אעפ"י שלא נזכר בדברי האחרונים כיון שאיסור דברים אלו אינם אלא גזרה הלא קי"ל[154] גזרה שבטלה מאליה ולא יכלו רוב הצבור לעמוד בה בטלה כי לרוב דוחק המזונות והפרנסה לישראל בכל מושבותיהם לא יכלו לעמוד. אכן לא ניתן לגלות טעם בזה דלא ליתו לדמויי מילתא למלתא ולפרוץ תקנות חז"ל[155]. אבל מה טוב להסתרך ולסתבך במנהגי חכמים ותקנותיהם כפי האפשר אף במקום שיש מקום פטור כדי להראות דבקותינו וחיבתינו בהם ובתורתם (ישמע חכם ויוסף לקח). ולענין הכ'באנה אם אפשר לבטלה בלי שום נדנוד מחלוקת מה טוב. לפי שיש בה הרבה גמגומים ומי שמצטער ואין יכול לשהות עד אחר תפ' מוסף יאכל פת נִקּוּדִּים[156] קודם עלות השחר ואם אֵי אִפשָׁר לבטלה ברצון כל הצבור ימתינו עד אחר תתקבל דשחרית וימהרו כולם לבא קודם שיתחיל לקרות בס"ת[157]. ולענין קידושא רבה הדבר שקול אי חל מיד אחר תפ' שחרית או עד שיבוא זמן סעודה דהיינו אחר מוסף. אבל לעזוב יתר התפלה והקדיש מפני הכ'באנה כ"ש[158] וק"ו[159] ביום שיש בו הלל כ"ש אם יוסיף להתאחר עד שכבר התחילו לקרוא בס"ת עליהם נא'  ואותי השלכת וכו' ואני תפלתי לקוני לתת בלבינו ובלבכם אהבתו ויראתו ויאיר עינינו ועיניכם במאור תורתו כ"ד[160] המעתיר בעד שלומכם יחיא ן' סאלם אביץ' הי"ו

 

וזה העתק תשובת הישיש מ"ו יחיא ן' סלי' אלקאפח נע"ג וזת"ל ולכ"י:

אשרי האיש וכו' כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה. יומם יצוה לו ה' חסדו כי בלילה שירה עמי. יהי כן ה' אלהינו עמכם ותראו נפלאות מתורתו אכי"ר[161]. ראיתי את השאלה שאלת חכם ידידנו סאלם אברהם אלעזירי הי"ו ואת אשר נגזר עליה מאת ידידנו סאלם ן' יצחאק גיאת הי"ו. גם דברי החכם המרומם בר אוריין ובר אבהן כמהר"ר יחיא אלאביץ' הי"ו ויעלהו על גפי מרומי ההצלחות אכי"ר. ואשר אחזה אנכי בפי' דברי ר' הרמב"ם ז"ל בהקדים הא דגרסינן ביומא (ד' כ"ח ע"ב ומובא ג"כ בע"י[162]) אמר רב ספרא צלותיה דאברהם מִכִּי מַשׁחְרֵי כּוּתלֵי (ופי' רש"י ז"ל מכי משחרי כותלי חומות הפונות למזרח שהלבינו מהנץ החמה הבאה מן המזרח ונוצצת עליהן)  ובתחלת ז' שעות שהחמה באמצע הרקיע בראש כל אדם אינה עושה עמוד אלא תחתיה משחירים אותן הכותלים לפי שאין חמה נוצצת אלא בראש הכותל בעביו ומיצל חודו של שפת עביו על זקיפת הכותל ומשחרת. מההיא שעתא נוטים צללי ערב וקרוי ערב עכ"ל[163] רש"י. א"ר יוסף אנן מאברהם ניקום ונגמר. אמר רבא תנא גמר מאברהם ואנן לא גמרינן מיניה. דתניא וביום השמיני ימול בשר ערלתו מלמד שכל היום כשר למילה אלא שזריזין מקדימין למצות שנ' וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם את פני ה'. אלא אמר רבא רב יוסף הא קא קשיא ליה דתנן חל ערב פסחים להיות בע"ש[164] נשחט בו' ומחצה וקרב בז' ומחצה ונשחטיה מכי משחרי כותלי (ופי' רש"י דהיינו מתחלת שבע) מאי קושיא דלמא שאני כותלי דבית המקדש דלא מכווני, ושלא היו זקופים בצמצום ולפי שהחמה (צ"ל שהחומה) היתה רחבה מלמטה והולכת ומתקצרת ועולה לפיכך אין חודו של שפת עביו למעלה מיצל על זקיפתו להשחירו עד שתמשך למערב ע"כ. ובפ"ק[165] דפסחים גר'[166] דכ"ע[167] חמץ מו' ולמעלה אסור מנלן אמר אביי תרי קראי כתיבי וכו' רבא אמר מהכא לא תשחט על חמץ דם זבחי לא תשחט הפסח ועדיין חמץ קיים. (ופי' רש"י ושחיטת פסח זמנה מתחלת שבע שהוא בין הערבים שכבר נוטה חמה לצד שקיעתה. והכי אמרינן בפ' אמר להם הממונה דף כ"ח צלותיה דאברהם מִכִּי מַשׁחְרֵי כּוּתלֵי דהיינו מחצות ואילך וגמרינן מניה דשחיטת התמיד מתחלת שבע וקשיא לן התם מתניתין דתמיד נשחט בשש שעות ומחצה ומשני לן שאני כותלי בית המקדש דלא מכווני רחבין תחתיהן מאד ולא משחרי עד שש ומחצה.) ואימא כל חד וחד כי שחיטה זמן שחיטה אמר רחמנא ע"כ (ופי' רש"י כל חד וחד יבער סמוך לשחיטתו מעט ואם שהה עד תשע יבערנו בתשע. זמן שחיטה אמר רחמנא.) דבר הלמד מזה דבין הערבים דאמר רחמנא גבי תמיד של בין הערבים ושחיטת הפסח הוי מחצות ואילך וכן תפלת המנחה שתקנו האבות ג"כ הוי זמנה מחצות ואילך מתחיל זמן שחיטת התמיד וזמן שחיטת הפסח ותפלת האבות קצבה אחת להם מחצות היום ואילך. אלא שלפי שהיו כותלי בית המקדש רחבים מלמטה וצרים מלמעלה. ומחמת זה אין פני כותלי מזרח הפונים מזרחה משחירים עד ו' ומחצה לפיכך היה התמיד נשחט בערב הפסח שחל בע"ש[168] בשש שעות וחצי וכנגד זה אמרו חכמים שהמתפלל מנחה מו' שעות ומחצה יצא י"ח[169] הואיל ובעת זו היה התמיד נשחט בע"פ[170] שחל בע"ש כמ"ש[171] רבינו  בפ"ג מהל' תפלה דין ב'. ומיהו התחלת זמנה שתקנו האבות הוי מחצות היום. ולפיכך כ' רבי' בפ' הנז' הלכה א' שמי שטעה או עבר והתפלל שחרית אחר ד' שעות עד חצי היום יצא י"ח[172] תפלה וכו' ודוקא נקט רבי' עד חצות ודלא כהכ"מ[173] שכ' דלאו דוקא אלא ה"ה[174] בחצי שעה אחר חצי היום אם התפלל בתוך החצי שעה אחר חצות יצא. ואשתמיטתיה מימרא דרב ספרא ביומא שהזכרתי אותה וגם מימרא דרבא דבפ"ק[175] דפסחים. ולפי זה אם התפללו שחרית בתוך חצי שעה אחר חצי היום לא יצא י"ח תפלת שחרית כיון שכבר התחיל זמן המנחה כמ"ש וכ"כ[176] הפר"מ[177] סי' פ"ט סק"ה והכי דייק ל'[178] רבי' בפ"ג דין ט'. ומסוגיא דתלמודא דפסחים שהזכרתי לעיל דאמר ואימא כל חד וחד כי שחיטה. ומשני זמן שחיטה אמר רחמנא. ממנו אתה למד שא"א[179] לפרש סמוך למנחה כל חד וחד לפי ענינו. דהא כל דתקון רבנן כעין דאוריתא תקון. גזירה השוה בכל. ולא תורת כל אחד בידו. ויפה השיבך השואל ואחיך חיים הי"ו[180]. ומעתה יתבארו דברי רבי' בפו' שכ' דמותר לטעום קודם מוסף וקודם מנחה דוקא טעימה כדטעים בר בי רב ועייל לדרשא. דלא שייך ואותי השלכת רק קודם תפלת שחרית ולא קודם מוסף ומנחה. וכ' אחר כן אבל אינו סועד סמוך למנחה דהיינו מחצות היום ואילך דאותו חצי שעה שמחצות עד תשלום שעה שביעית קרי ליה סמוך למנחה. וקרי ליה ג"כ בדין שאחריו הגיע זמן המנחה דקאמר כיון שהגיע זמן מנחה גדולה לא יכנס וכו' וקרי להאיי חצי שעה זמן מנחה משום דלפום קושטא הוי זמנה אלא לפי שאין בני אדם בקיאין בחצות היום בדקדוק אמרו שאין מתפללין מנחה עד עבור חצי שעה ז' או משום טעמא דכתיבנא לעיל או משום חסרון בקיאות שאין אנו בקיאים בחצי היום כאברהם אבינו שאמרו עליו אַצטַגנִינוּת גדולה[181] וכאידך לישנא ביומא וכו'. ולענין מלאכה קודם מוסף ומנחה לא אסרו אלא ד' דברים מרחץ ותספורת ודין ובורסקי. אבל כל שאר מלאכות לא אסרו אותן. ולענין מנהג העולם שנהגו לאכול סעודת הצהרים בכל יום אחר שהגיע זמן המנחה יפה כתב ידידנו מהר"ר[182] יחיא אלאביץ' הי"ו ושפתים ישק משיב דברים נכוחים. ג"כ לענין אכילת מעשה קדירה הנקרא כ'באנה יפה כ' הרב הנז' לבטלה אם לא יהיה מחלוקת בדבר כלל. אחר שכתבתי כל זה עיינתי בס' פר"מ[183] סי' רל"ב במשבצות שכ' דתרי גווני לכתחלה איכא כי מו' ומחצה אם מתפלל לצורך ודוחק לא מקרי עבריינא. רק עיקר זמן המנהג מו' ומחצה משא"כ[184] מתחלת שבע ודאי לכתחלה אסור להתפלל רק דיעבד יצא. ולכך סמוך הוי מתחלת ז' עיין רמב"ם פ"ג מהל' תפלה עכ"ל. ותלי"ת[185] שכיונתי לדעתו. והמב"ה[186] יאיר עינינו בתורתו. והוא יהיה בעזרכם ללמוד וללמד ולשמור ולעשות כמצווה עלינו. ותאורנה עיניכם לראות נפלאות מתורתו אכי"ר. ס'[187] ושכנתי בתוכם ברכ"ו הצ' יחיא ן' סלי' אלקאפח הי"ו.

 

*   *   *   *   *   *   *

(שאלה ח')

 

שאלה. יורנו מורינו ורבינו יחיא ן' סלי' אלקאפח הי"ו במעשה שאירע בעירנו מנאכ'ה יע"א שיבשה הַמִּקוָה ולא נשתייר בה אלא שיעור מאה סאה מים והוצרכנו לנקותה מרפש וטיט שבתוכה אולי יבאו גשמים. ויש למעלה ממנה מקוה קטנה שקורין לה מנקצה'[188] מחזקת ששים סאה ויותר ולא היה בה מים ונקבנו כלי בשוליו שקורין לו תנךּ[189] עד שהיה הנקב כשפופרת הנאד והעלינו המים מן המקוה אל המנקצה בזה הכלי דרך מעלות המקוה עד שמלינו אותה. עתה בבקשה ממעכ"ת[190] שתורנו אם כשרה המנקצה לטבילה או לא. כי יש אנשים אומ' שאינה כשרה כיון שנתמלאה בלא המשבה ובלא חבור למים כיון שהעלו המים בכלי דרך מעלות המקוה ויש אומרים כיון שהכלי נקוב כשפ"ה[191] וניצוק מן הכלי אל המנקצה כהמשבה דמי וכשרה. ולא עוד אפשר שאין צריך המשבה אלא למים שאובים שנשאבו בכלי שאינו נקוב משא"כ[192] כאן שהמים כשרים מתחלה. ולענין חבור כיון שהמים יורדים מן הכלי הנקוב אל המים התחתונים שבמקוה דרך המעלות הוי חבור אע"ג שאין מים במעלות מתחלה כיון שהקלוח אינו נפסק מה בכך כיון שנפלו מים טהורים אל המעלות ונזחלו אל המים התחתונים נתחברו טהורים עם טהורים והוי חבור גמור והמעלות שבתוך המקוה שתים נמוכות. והיו שני אנשים עומדים בהם ומעלים המים בכלי הנקוב במהירות זה נותן ליד השני. וכאלו המים נובעים מלמטה למעלה. ובזה המעשה מעידים אנשים חכמים מבני עירנו שנעשה כמעשה הזה בזאת המקוה ולא מיחו בידם עתה אם יש התר מהר בתשובתך הרמתה. כי אין לנו מקוה אחרת כלל ואל יבטלו ישראל ממצות פ"ו[193] ושלם יום ה' כ"ז ניסן ברל"ב[194] עבדך הקל והצ'[195] סאלם ן' אבר' אלעזירי הי"ו ס"ט[196].

 

תשובה. נר' דמקוה זו דהיינו אלמנקצה פסולה וראיה לזה ממה שכ' מרן הש"ע יו"ד סי' ר"א ס' ט"ל זה שאמרנו כל שאינו עשוי לקבל את המים אינו פוסל את המקוה לא אמרו אלא כשנפלו מתוכן למקוה מעצמן אבל אם נתנן אדם למקוה פסלוהו ע"ש[197]. ואע"פ דמשמע בס' מ' היפך זה כבר תי'[198] הט"ז דשם בס' מ' מיירי שהניח הכלי הזה חוץ למקוה והמשיך המים ע"ג כלי זה הנקוב למקוה אבל אם מלאהו ונטלו בידו ונתנו למקוה ודאי פסול הוא. וכ"נ[199] מדברי הש"ך אלא שהוא מפרש דברי מרן שכ' שאין להקל לעשות מקוה לכתחלה ולהביא מים בכלי מנוקב כזה. דהיינו לקבוע אותו בארץ ולהביא אליו מים של גשמים ולטבול בתוכו. ג"כ[200] יש להביא ראיה לזה ממ"ש[201] הרמב"ם ז"ל בפ"ח מהל' מקוות הל' ח' שאין המים הנזחלים מערבין אלא א"כ[202] עמדו ע"ש[203] ומביאו מרן הש"ע שם ס' ס' ע"כ[204] אני אומר שאין כאן ראיה ברורה לסמוך עליה להקל בזה. אדרבה יש ראיות לפסול. ואין להאריך וה' ימיכם ושנותיכם יאריך כנה"ר וכנפ"ש מוקירכם הצ' יחיא בן סלי' אלקאפח יצ"ו ס' ואמרת אליהם קדושים תהיו וכו' ברל"ב

 

וכן נשאלה שאלה כזו ממורנו ורבינו יחיא ן' סאלם אלאביץ' הי"ו וזאת תשובתו:

בדקי לן רבוותא בהני מלי מעליאתא. משנה היא הניצוק והקטפרס אינן חיבור לא לטומאה ולא לטהרה, טהרות פ"ח, הובאה בדברי הפוסקים זולתי מעין וכמו שמבואר ביו"ד ש"ע ס"י מעין שהמשיכו לבריכת מים שהם נקוים ועומדים יש לה דין מעין הפסיק וכו' חזר להיות לה דין מקוה חזר והמשיך קילוח המעין לתוכה חזרה לדין מעין. אבל מי גשמים מקובצים ויש בהם מ' סאה וכן מקוה כשרה למעלה ופסולה למטה אין מועיל ניצוק וקטפרס שלהם לא להכשיר התחתון השאוב ולא להשלימו אם היה חסר עיין פת"ש ס"ק כ"ה תשו' חתם סופר המועתק לשם. והט"ע דסעיף ס' ג' גומות שבנחל עליונה ותחתונה של פ"כ (כ"כ  ?) ואמצעית של מ' ושטף של גשמים עובר בתוך הנחל אע"פ שהוא נכנס לתוכן ויוצא מתוכן אין זה עירוב וכו' וקטפרס לא הוי חיבור לא לגוד אחית ולא לגוד אסיק ואין דרך להכשיר תחתון מעליון או איפכא לא ע"י סילון כמבואר ברמב"ם ז"ל ממתניתין דמקוות הובא בב"י וז"ל מטהרין את המקוות עליון מן התחתון וכו' מביא סלון וכו' ומניח ידו תחתיו עד שהוא מתמלא מים (פי' שיהיו מימיו למעלה מושקים ושוין למימי העליונה) ומושכו ומשיקו (פי' למטה) אפי' כשערה ודיו ומים שבתוך הסילון לא חשיבי לא ניצוק ולא קטפרס אע"ג דבאין מלמעלה למטה. עיין מפרשים טעם לזה. העולה מזה דאין במים השאובים שבמנקצה נכשרים ע"י ניצוק בשפ"ה[205] שבתנכה'[206] לתוך המקוה הגדולה בעוד שהיה בה מ' סאה. ומים שבמנקצה דין שאובים יש להם ולא דין משוכים כמבואר בסי' ט"ל וצריך למעטם מג' לוגין כדי שלא יפסלו מי גשמים העתידים לירד לתוך המנקצה כמבואר בסעיף כ"א מקוה שנפל לתוכו וכו' וזה שתמצא בהג"ה בס' ל"ו במים הבאים ע"י כלים הקבועים בגלגל והם נקובות וכו' אינם לענינינו ולא הם דברים מוסכמים מצד עצמן עיין ב"י. וזה שתמצא בס' מ' כלי שניקב בשוליו אפי' כ"ש[207] אינו חשוב כלי לפסול המקוה וכו' התם מיירי שבאו המים מאליהם למקוה דרך אותו כלי לא שאדם שואב באותו כלי למקוה. זהו העולה לחבירכם הקטן בביאור דין זה, המצפה למאמר הנביא מקוה ישראל ודרשו רז"ל[208] מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל אכי"ר בעגלא ובזמ"ק[209] הצ' יחיא ן' סאלם אביץ' יצ"ו ס"ט.

 

וזו תשובת מ"ו יחיא יצחאק הי"ו:

להאריך בחילוקי ענין זה אין לי פנאי כאשר אתם יודעים. אך בקוצר מלין אשיב. תחלה אתה יודע כי המים שנתלשו מן המעין או מן המקוה ונעקרו למקום אחר בין שיהיה תלישתן בכלי שלם או בכלי נקוב שאובים מקרו. ולא אמרו חיבור אלא להטביל בכלי הנקוב או שלא לפסול את המקוה הואיל והכלי מקלח ומים שבו מחוברים עם מי המעין או המקוה. והמעין חלוק מן המקוה לענין לפסול וכו' עיין פוס' ז"ל. ובמעשה זה איך אפשר להיות מים שבמנקצה מחוברים עם מי המקוה כי כשהוא מערה אלתנכה[210] נפסק החיבור כשחוזר ושואב פעם שנית מן המקוה וראיתי להעתיק לך ל'[211] ברכ"י[212] בשיורי ברכה יו"ד[213] סי' ר"א ז"ל בשנת הש"ס עשו בעיר רוייגו מקוה באופן זה אדם דולה מים מן הבור בכלי נקוב מתחתיו נקבים דקים שבצירופן היה כשפ'[214] הנאד והאדם הדולה שופך הכלי בצנור של עץ ראשו א' ע"ג פי באר וראשו אחר ע"ג המקוה ועל דבר זה באו מלכים נלחמו כל רבני איטליא הללו אוסרין והללו מכשירין ונדפסו שלשה ספרים. מקוה ישראל. משבית מלחמות. פלגי מים. וכתבו שרבני צרפת מוהר"ם גאלנטי הזקן ובי' דינו פסלוהו. ומוהר"ם ן' חביב דן להכשיר מקוה הנז'. ע"כ. ואתה ידי"ן[215] תקיש ממעשה הנז' שהוא ע"י המשכה למעשה שהוא ע"י עירוי ואעפ"י כן נחלקו חכמי ישראל זה מכשיר וזה פוסל. ומל' הט"ז בבה"ט יו"ד סי' ר"א ס"ק[216] נ"ט נראה דיכול לעשות כן בדרך המשכה עי"ש. אך מי יוכל להכניס ראשו בין הרים. ולא נוכל לומ' הואיל וארבעים סאה שאובין פיסולן מדרבנן לדעת גדולי הפוסק' ז"ל והוה לה מחלוקת בשל דבריהם וכו' כי מה אנו וכו' והיה לכם לעשות תיקון קרוב ונכון לכ"ע[217] מבלי מחלוקת והוא שתמלאו המנקצה אפי' בכלי שלם על כל גדותיו ועוד עד שירדו מן המים ויתחברו עם מי המקוה כדרך שירדו ממנה למקוה בעת הגשמים ועיני לשמיא להוריד גשמים בעתם ובל יצטרכו ישראל לדוחקים ואקצר ואחתום בשי"ש[218]. אייר ברל"ב הצ' יחיא הנז' בשאלה הי"ו

 

*   *   *   *   *   *   *

(שאלה ט')

 

שאלה. יורנו מ"ו יחיה ן' סלי' אלקאפח הי"ו במה שנוהגים עכשיו שאין אוכלים סעודת הצהרים אלא וכבר הגיע זמן מנחה גדולה אם מותר או אסור. ואם יכול היחיד להתפלל מנחה ואחכ יסעוד או לא. ועוד שאלה אחרת במה שנוהגים ביום ש"ק[219] לצאת מבהכ"נ[220] אחר תפלת שחרית לאכול מעשה קדרה הנקראת בערבי כ'באנה אם מותר או אסור ואם יכול היחיד להתפלל ואח"כ יאכל אותה כיון שאינו יכול להמתין עד שיחזרו הצבור לקרוא בס"ת ולהתפלל מוסף ושאר התפלה ותשובתך הרמתה מהרה תצמח. עבדך הקל והנבזה סאלם ן' אבר' אלעזירי הי"ו.

 

תשובה. באמת שמדינא דגמ' אסרי רבנן תספורת ומרחץ ובורסקי ולדון סמוך למנחה גדולה ולאכול אפי' סעודה קטנה סמוך למנחה וכתבו האחרונים דה"ה[221] לכל מלאכה דאית בה שהייה רבה. וטעמא יהבו רבנן לכל הני מילי כמבואר בפוס'. אמנם כבר נהגו להקל בכולן וחזינן לרבנן קשישאי שמסתפרים בע"ש[222] ונכנסים למרחץ אחר שהגיע זמן המנחה. וגם היו מתועדים לדון אחר סעודת הצהרים עד סמוך לשקיע' החמה ואין פוצה פה. ומ"א כ' לענין תספורת שאם יש לו ב' או ג' מספריים אפשר דשרי. וחלקו עליו משום דלא פלוג רבנן. ולפי המוחש אצלינו אינו מצוי שתשבר המספורת וגם המרחץ אינו מצוי שיתעלף ומימינו לא ראינו מי שנתעלף במרחץ. זולת פעם א' נתעלף זקן א' במרחץ ונשאוהו לביתו ומת. ואע"פ שאמרו שאם בטל הטעם לא בטלה הגזירה, מ"מ[223] הא אשכחן שאמרו דדבר שאינו מצוי לא גזרו ביה רבנן גבי שוחט תורנגולת בי"ט[224] ומצא בה ביצים גמורות שמותרות מטעם זה. ג"כ מצינו לענין ברכה מעין ז' בליל ש"ק שכ' מרן בסי' רס"ח שאין אומרים בבית חתנים ואבלים. וכן נוהגים בית אלשיך' וגם אנו נוהגים לאמרה בבית חתנים ואבלים דלא פלוג רבנן. ולכן בנדון זה במקום שאין מנין לא יעשה שום דבר מדברים הנ"ז עד שיתפלל מנחה. אבל במקום שיש זמן קבוע לתפלת צבור נר' דתפלה עם הצבור עדיפה יותר ממה שיקדים תפלתו לתפלת הצבור. והשי"ת[225] יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות. ויאיר עיניך בתורתו ויהיה בעזרך אכי"ר.

ולענין אלכבאנה הואיל ואין אוכלים לשבעה אעפ"י שאוכל יותר מכביצה שרי ויקדש תחלה קודם אכילתה. וילך לבהכ"נ לס"ת[226] ותפלת מוסף וכשיחזור לביתו אח"כ יחזור ויקדש לצאת י"ח אליבא דכ"ע[227] כמ"ש בסידור בית מנוחה. ואין להאריך וה' שנותיך יאריך אכי"ר. מוקירך הצעיר יחיא ן' סלי' אלקאפח יצ"ו.

 

*   *   *   *   *   *   *

(שאלה י')

 

שאלה. יבינוני חבירי אם מותר לשתות מים קודם הקידוש בשבת לדעת ר' הרמב"ם או לא. ותשובכם הרמתה מהרה תצמח. עבדא קדם מרי שמיא. יחיא ן' אבר' אלרדאעי ס"ט

 

תשובה. הנה נראה דעל השואל הי"ו דלא בעי התר או איסור לשתות מים קודם הקידוש אלא לדעת הרמב"ם לבד. ואנו אין אנו כדאי להשיב מאחר שיש בעירנו גדולים ממנו בחכמה ובשנים. אבל מה נעשה שהרי שאלנו השואל לפיכך הוצרכנו להשיב כפי קוצר דעתינו הנקלה. והנה מאחר שראינו שהמפרשים נחלקו בפי' דברי ר' הרמב"ם גם אנו לא נחשוך קולמוסינו מלכתוב פה מה שחוותה דעתינו ונהיה להם סניפים אם ירצה ה'. והא לך לשון הרמב"ם ז"ל פ' כ"ט דין ד' מהל"ש[228] וז"ל עיקר הקידוש בלילה אם לא קידש בלילה בין בשוגג בין במזיד מקדש והולך כל היום כולו. ובדין ו' כתב משקדש היום אסור לאכול או לשתות יין וכו' ובדין י' כ' ואסור לו לאדם שיטעום כלום קודם שיקדש וכו' הנה משמע מדין ו' שמותר לטעום ולשתות מים ושאר משקין מדשינה לשונו וכתב אסור לאכול או לשתות יין. ומדין י' משמע שאסור לשתות אפי' מים מדסתם וכ' אסור לטעום כלום עיין מג"ע וזה קשה לפי ענ"ד[229] דמאחר שכ' רבינו עיקר הקידוש בלילה א"כ[230] איך יהיה קודם קידוש הלילה מותר בשתיית מים ושאר משקין שהוא העיקר. וקודם קידושא רבה שאין אלא אסמכתא בעלמא יהא אסור לשתות אפי' מים א"כ יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא. זה לפי הנוסחא הכתובה לפנינו ואם תאמר שמפני כבוד היום החמיר בו יותר על הלילה זאת הטענה אינה. דאדרבה כיון שעיקר הקידוש בלילה יהא חמיר טפי משל יום כיון דקידוש היום אינו אלא אסמכתא בעלמא. לפיכך מפני כבוד היום השוה אותו רבי' לדין הלילה כדי שלא יזלזלו בו ודי לנדון שיהיה כדין. ועוד יש להקשות אמאי תהיה הבדלה חמירא מעיקר הקידוש לדעת רבי' דלא התיר קודם הבדלה אלא לשתות מים לבד. וקודם עיקר הקידוש משמע מדברי רבי' שמותר לטעום ולשתות מים ושאר משקין חוץ מן היין לפיכך הנראה לענ"ד[231] החלושה שכך היתה הנוסחא בדברי רבי' בדין ו' משקדש היום היום אסור לטעום או לשתות סתם וכו' דבלאו הכי תקשי ליה מדין י' דהיה לו לרבי' לכתוב ואסור לו לאדם שיטעום כלום קודם שיקדש חוץ מן המים וכו' ולא מדמינן הבדלה לקידוש אעפ"י שהיא סיום בבא דאם היה רבי' מדמה הבדלה לקידוש היה כותב בזה הלשון ויראה לי דשתיית מים מותר קודם הבדלה וקידוש אלא ודאי דלא התיר כלום קודם הקידוש ולא התיר לשתות מים אלא קודם הבדלה לבד. ועוד דלא דמו אותה רבו'[232] בעלי התלמוד. הכלל העולה מדברי ר' הרמב"ם ז"ל דאסור לטעום ולשתות אפי' מים קודם הקידוש בין ביום בין בלילה ואין התר לשתות מים אלא קודם הבדלה והכי משמעות לשון תלמוד בבלי. ומסייע ליה לרבי' מההיא דבירושלמי פ' ע"פ[233] דף ל"ז ע"א וז"ל מהו לוכל מיני כיסנין. מהו לוכל מיני תרגימא. רבי יודן נשייא סחה וצהא. שאל לרבי מנא בגין דאתא צהי מהו נישתי. א"ל תני רבי חייא אסור לאדם לטעום כלום עד שתחשך עכ"ל. זה מה שנראה לענ"ד בדברי ר' הרמב"ם ולא הוצרכנו לכתוב לך לשון המפרשים כי המה לפניך עיין כל אחד במקומו הה"מ[234] והגהות מימוניות בזה הפרק ובהרב ב"י[235] סי' רע"א ותרוה צמאונך. ולא תסמוך על דברינו לא להקל ולא להחמיר ואין לנו אלא מה שיסכים מ"ו[236] יחיא אלקאפח הי"ו. הצ' סאלם ן' אבר' אלעזירי הי"ו ס"ט.

 

 

[וזה תשובת מ"ו יחיא בן סלימאן אלקאפח:]

ראיתי את השאלה ואת אשר נגזר עליה מפי ידידנו יאיר השי"ת[237] עיניהם בתורתו אכי"ר. ראשית כל בדקתי בכל הנוס'[238] הישנות כ"י[239] המצויות בידי ומצאתי הנוס' בכולן כמ"ש[240] הה"מ[241] א